מלחמה ושלום – כשרחובות מדברים עיצוב

ארבע תקופות אדריכליות עיקריות עברו על העיר:
אדריכלות עות’מאנית:
מאפיינים עיקריים: קשתות וכיפות, אבן כהה.
דוגמא: ברובע אבאנותובאני שוכן בית המרחץ הציבורי Orbeliani, אחד מחמאמי הגופרית המפורסמים בטביליסי. הוא מכוסה כיפות ומעוטר באריחים כחולים בסגנון פרסי־עות’מאני. החללים הפנימיים קמורים, אינטימיים, בנויים לטיהור גוף ונפש גם בזמנים של אי־שקט.

אדריכלות ארמנית:
מאפיינים: אבן כבדה, פתחים קטנים, הרבה עיטורים, צבע תכלת.
מציגים גישה עמידה ושקטה במציאות מורכבת.
למשל, כנסיית Norashen (כנסיה ארמנית) ובתי מגורים באולאבארי. הם בנויים בשילוב של עץ ואבן. עיצוב פרקטי שמתאים לחיים קשים אך יציבים.

אדריכלות סובייטית:
מאפיינים: בטון גס, מבנה תעשייתי חסר עיטור.
דוגמא: לשכת בנק גאורגיה.
נבנה בשנות ה־70 לפי עקרונות ברוטליסטיים. הוא נראה כמו קוביות בטון משתלבות זו בזו, חסרות עיטור – סמל לתקופה פונקציונלית, חסרת רגש. זהו מבנה משולב עם 18 קומות מבטון, כשחלקים ממנוה "מרחפים".
לאחר עצמאות העיר, הבניין עבר שיפוץ והמבנה הפך למטה של בנק גאורגיה ב־2007–2011, תוך כדי שמירה על ייחודו הברוטליסטי .

אדריכלות מודרנית:
מאפיינים עיקריים: זכוכית, חומרים חדשנים.
דוגמא: גשר השלום.
הגשר תוכנן על ידי האדריכל האיטלקי Michele De Lucchi, ונחנך בשנת 2010 כדי לקשר בין העיר העתיקה לבין הרובע החדש של טביליסי .
הוא בנוי משילוב של שני חומרים מרכזיים: מבנה פלדה המחופה באריחי זכוכית בגג פיברגלס. אורכו כ 156 מטר והוא נתמך על ידי ארבעה עמודי פלדה בלבד .
בלילות, אלפי מנורות LED משובצות בגג וברשתות ההגנה, היוצרות מופע אור דינמי ומעביר מסרים במורס, ביניהם טבלה מחזורית של יסודות החיים – להזכיר את הקשר האנושי והאוניברסלי .
זוהי דוגמא מצוינת לאופן שבו ניתן לעצב מרחב ציבורי שהוא גם סמל תרבותי ועירוני, עם משמעות וחיבור רגשי.