ספא בבית, מקום קטן מרחב גדול
יש חדר אחד בבית שמבקרים בו כמה פעמים ביום, ונהוג שלא ממש לדבר.
החדר בו מתחילים את היום, מסיימים איתו לפני השינה, עושים את ההחלטות החשובות באמת (כמו מה לא לשכוח מהסופר) ולפעמים גם מקבלים בו רעיונות.
כן, זהו חדר הרחצה והשירותים.
פעם הוא היה בחצר,
אחר כך בחדר צדדי עם דלת חורקת,
היום הוא יכול להיות חלל מרגיע, מעוצב, חכם ומפנק, ואפילו עם בידה שעושה קולות של גן עדן (יפן כבר שם, רק אומרת).
מצורפת סקירה קצת הומוריסטית על היסטוריית הרחצה יחד עם אנקטודות וביטווי לשון שקשורים לעניין הרחצה האישית. תהנו.
בתקופת מצרים העתיקה, נהגו להתקלח 2-3 פעמים ביום!!
הרחצה היתה טקס. היא התבצעה בפינה רגועה, שקטה, נעימה. העשירים בגיגית בביתם והעניים בנילוס.
הם הרבו להשתמש בחומרים טבעיים כמו סבונים בעבודת יד, קרמים על בסיס צמחים, נרות בריח לוטוס ועוד.
היוונים לא המציאו את הרחצה, אבל הם היו הראשונים שהבינו שגוף מטופח הוא מראה לנפש בריאה ומטופחת.
הם ראו ברחצה רגע של הרמוניה בין האדם לעצמו, ובין האדם לסביבה.
הרומאים אהבו להתקלח יחדיו. ברומא של היום ישנם שרידים של מרחצאות ציבוריות.
אצל הטורקים, ההיגיינה הייתה חלק מהזהות התרבותית ולא מותרות.
הרחצה הייתה רגע של נוכחות, ניקוי וחיבור.
והיום: בחדרי הרחצה המעוצבים, בתוך הבתים, מנסים לשלב פשטות, שלווה, טוהר ואנושיות.
המהות של חדר רחצה טוב הינה לא רק מקום לרחוץ בו – אלא מקום להיות בו.
אנקדוטות מרעננות מההיסטוריה של הרחצה והשירותים:
1. קליאופטרה (מצרים) – מלכת החלב והדבש.
קליאופטרה נהגה לרחוץ באמבטיות חלב חמימות, בתוספת דבש ושמנים אתרים.
לא בשביל הניקיון אלא כדי לשמר את נעוריה וזוהרה המלכותי.
(אם תהיתם פעם מה חסר לכם באמבטיה – התשובה היא עז חולבת).
2. רומאים? לא רחצו לבד. לעולם לא.
המרחצאות הרומיים כללו חדרים חמים, קרים, פושרים, ולפעמים אפילו ספרייה!
הרחצה הייתה עניין חברתי: מפגש, עסקים, רכילות.
בפעם הבאה שאתם זקוקים להשראה לעיצוב חדר רחצה, תחשבו על ספא ציבורי עם שיח פילוסופי.
3. ימי הביניים: רחצה? לא בבית ספרנו.
במאה ה-14, לאחר התפרצות המגפה השחורה, האמונה הרווחת הייתה שרחצה פותחת את הנקבוביות – וכך גם את הדרך למחלות.
מזל שלבשו אז בושם…
4. הארמון שבו המלך התרחץ פעם בשנה
ללואי ה-14, מלך צרפת, היו עשרות חדרים בוורסאי, אבל אף אחד מהם לא שימש כחדר רחצה.
המלך (שידוע כאוהב יוקרה) התקלח רק פעמיים-שלוש בשנה, והעדיף להשפריץ בושם.
למזלנו, היום חדר הרחצה הוא לא רק מקום לניקיון – אלא מוקד לרוגע ועיצוב.
5. השירותים הראשונים בתוך הבית. מדובר ב"סיפור מהפכני".
עד תחילת המאה ה-20, לרוב היו השירותים מחוץ לבית. בור בחצר עם דלת חרוכה.
הכניסה של האסלה פנימה החלה רק עם התקדמות האינסטלציה, וזו הייתה מהפכה.
אפשר לומר שאז התחיל עידן ה־bathroom selfie.
6. המילה "toilette" מגיעה בכלל מבד קטן.
המילה "toilette" באה מצרפתית, שם הצירוף toile (בד) + ette (הקטנה), יצר את המילה toilette.
יש שתי סברות לחיבור המילים:
אחת: תיאור המקום בו מתרחשים פעולות טיפוח אישיות.
השניה: התייחסות לחתיכת בד ששמים על הכתפיים בזמן סירוק או איפור.
7. קתרין דה מדיצ'י מלמדת את צרפת איך להתקלח.
כשהגיעה מאיטליה לצרפת במאה ה-16 כדי להינשא למלך הנרי השני, קתרין דה מדיצ'י הביאה איתה מודעות איטלקית לאסתטיקה והיגיינה.
בזמן שהחצר הצרפתית עדיין העדיפה בשמים על מים, קתרין דרשה אמבטיה אמיתית וקדמה שימוש בשמנים, סבונים ורחצה תקופתית.
אפשר לומר שהיא הייתה המשפיענית הראשונה של חדרי הרחצה בצרפת.
8. הבידה – הפתרון הקטן עם ההשפעה הגדולה.
הבידה הומצא בצרפת במאה ה-17. תחילה ככלי עזר לאצילים לרענון מהיר בין מקלחות.
השם מגיע מהמילה הצרפתית "bidet", שהוא סוס פוני, כי כך יושבים עליו.
רק עם השנים הוא הפך למה שאנחנו מכירים היום.
בעידן המודרני (וגם הפוסט-קורונה), הוא חוזר ובגדול בגרסתו החשמלית, החכמה והמעוצבת.
ואם תהיתם, יפן לקחה את הבידה לשלב הבא, עם פיצ'רים כמו מושב מחומם, מוזיקה מרגיעה ו… שטיפה מותאמת אישית.
9. הבריטים והחדר המוצנע
המונח "restroom" האמריקאי או "loo" הבריטי, הגיע מהצורך לא לדבר ישירות על שירותים.
בוויקטוריאניות הכל היה צריך להיאמר בעדינות: חדר הנוחיות, חדר האבקה, חדר הגברות…
אם יש דבר שהבריטים לא אוהבים זה להגיד את המילה “toilet” בקול רם.
10. אמבטיה כפתרון רפואי – ולא רק אסתטי.
במאות קודמות, רופאים המליצו על אמבטיות טיפוליות כדרך להירפא ממלנכוליה, "דם רע", דלקות, ואף עקרות.
מים עם עשבי מרפא, חליטות או שמנים אתרים שימשו כ"תרופות". עדות נוספת לכך שהחיבור בין מים, גוף ונפש היה קיים הרבה לפני שאנחנו קראנו לזה Wellbeing.
השפה מלאה בביטויים שמקורם בהיגיינה, ניקיון ורחצה…
אבל המשמעויות שלהם נוגעות לחברה, מוסר, כסף, וכמובן… עיצוב החיים.
הנה כמה אמירות לדוגמא:
“לכסף אין ריח” (Pecunia non olet)
מי אמר? הקיסר הרומי וספסיאנוס.
מתי? כשהטיל מס על שירותים ציבוריים (כן, מס על שתן!).
בנו, טיטוס, הביע הסתייגות.
וספסיאנוס השיב: "Pecunia non olet" – הכסף לא מסריח.
מה המשמעות היום?
הכסף טוב, גם אם מקורו פחות אלגנטי.
"אם קיסר רומאי הבין ששירותים זה עסק – כנראה שגם אנחנו יכולים להשקיע בהם בלי להסס."
“הלבנת הון”
מקור: על פי האגדה, הפושע הידוע אל קפונה רכש רשת מכבסות כדי להלבין רווחים מהימורים, הברחות וכדומה ולהציג אותם ככסף “חוקי”.
הקשר לעיצוב: החיבור בין ניקיון לבין מוסר – מעניין וטעון.
“אופרת סבון”
מקור: שידורי רדיו בשנות ה-30 בארה”ב, שהופקו ע”י חברות סבון (כמו פרוקטר & גמבל), ומומנו כדי לשווק מוצרי ניקוי.
בגלל התוכן הדרמטי זה הפך לשם כולל לסדרות יומיומיות, בעיקר לנשים.
איך זה מתקשר?
"בחדר הרחצה שלנו מתרחשת כל הדרמה: מחשבות, דמעות, התארגנות – ממש אופרת סבון פרטית, רק עם תכנון טוב יותר."
“לא לכבס את הכביסה המלוכלכת בחוץ”
משמעות: לשמור בעיות בתוך המשפחה או המעגל הקרוב.
מקור: מטפורה לניקיון הכביסה – פעולה אינטימית, לא לתצוגה.
רמיזה רגשית יפה: "אולי עדיף לא לכבס כביסה מלוכלכת בחוץ – אבל כן לנקות אנרגיה, עיצוב ואור – ממש בתוך הבית, בחדר הכי פרטי בו."
3 מחשבות על “ספא בבית, מקום קטן מרחב גדול”
מרתק! איזו היסטוריה מרתקת סקרת כאן.
אכן זהו חדר שבעיניי חייב להיות רגוע, שליו ונעים.
צחקתי רבות, נשארתי עם חומר למחשבה ובעיקר נותרתי עם השאלה העמוקה למה הכוונה ב״שטיפה מותאמת אישית״ בבידה היפני של ימינו?! 😅 תודה על שילוב של ידע, צחוק ואווירה 😍
איזה פוסט מעניין!
אגב, בסיור שערכנו עכשיו בליסבון, דובר על מנהג עבר ל-3 מקלחות לאדם במשך חייו – בלידה, לפני החתןנה ובפרידה מהעולם….