The Tokyo Toilet Project
הושק בשנת 2020 בשכונת שיבויה בטוקיו (לקראת אולימפיאדת טוקיו שתוכננה לאותה שנה).
מדובר ביוזמה עירונית בשיבויה (Shibuya, טוקיו), שהחלה ב-2020 ביוזמת קרן Nippon Foundation ובשיתוף עיריית טוקיו.
המטרה הייתה לשנות את היחס האנושי לשירותים ציבוריים.
השירותים נבחרו בכוונה כחלל ניסוי, כי זה המקום היחיד בעיר שבו אדם נמצא לבד מצד אחד, ומצד שני עדיין במרחב ציבורי.

ההנחה היתה: אנשים חוששים להיכנס לשירותים ציבוריים בגלל ניקיון, בטיחות, פרטיות ונגישות.
לכן הוחלט להפוך את השירותים למרחב ציבורי מכבד.
מה עשו בפועל:
17 אדריכלים ומעצבים בינלאומיים קיבלו משימה:
כל אחד תכנן מבנה שירותים ציבוריים אחר ברחבי שיבויה, לפי פרשנות אישית לשאלה:
איך גורמים לאדם להרגיש בטוח כשהוא לבד?

התוצאות העיקריות:
• שירותים שקופים (Shigeru Ban): קירות זכוכית שקופים לגמרי כשהחלל פנוי, ואטומים ברגע שנכנסים.
המטרה: לבטל את החשש מניקיון ובטיחות עוד לפני הכניסה.
• מבנה "יער קטן": שירותים עטופים צמחייה. מפחיתים סטרס עירוני ומחזירים תחושת טבע.
• מבנה מינימליסטי עגול: מייצר חוויה רגועה ולא מוסדית, כמעט ביתית.
• שירותים ללא מגדר מוגדר: כל אדם יוכל להשתמש בנוחות, ילדים, מבוגרים, בעלי מוגבלויות.

כלומר, מערכים של:
1. חוסר שליטה
2. חשיפה
3. לכלוך
העיצוב והאדריכלות נתנו מענה באמצעות:
• שקיפות
• תאורה
• אקוסטיקה
• חומרים
• זרימת תנועה

ביפן המרחב הציבורי נחשב המשך של הבית. לכן, האחריות על הנוחות של המשתמש היא של המתכנן, לא של המשתמש.
(הפוך מתפיסה מערבית שבה השירות הציבורי הוא מינימום פונקציונלי).

הפרויקט משך תשומת לב בינלאומית בגלל ההשפעה של האדריכלות על הפרט.
ממצאים:
אנשים התחילו להשתמש יותר בשירותים הציבוריים.
לא חששו להיכנס,
הרגישו בטחון מסוים.
כלומר, עיצוב משנה חיים. ההתנהגות העירונית השתנתה.